רכיבה במקביל על שביל היא כמו זוגיות;

צריך להרים עיניים הלאה ולתאם את הקצב לפי הרגש והנוכחות שלצדך.

להיות אחראי ומתון בקטעים הטכנים, להאיץ ולפרק יחד את הגז כשהדרך נפתחת.

צריך גם להיזהר לא להיכנס האחד לשני בגלגלים, לשמור על הנתיב, אבל תמיד לפנות מקום לשותף שלך כשבנתיב שלו יש בוץ, או בור.

שווה להתחלף מדי פעם בהובלה. לעבור קדימה אבל בלי לחצץ, בלי לברוח יותר מדי רחוק ולחנוק באבק. להיות מובל קצת, אבל בלי לעקב ובטח בלי להלחיץ.

ואולי הכי חשוב, לא לשכוח להרגיע את הקצב פה ושם, לסובב את הראש הצידה ולהסתכל קצת על הנוף, אולי גם לתת איזו קריצה למי שרוכב/רוכבת לידך על השביל של החיים.

שודר בערוץ "אגו"

עוד באותו נושא

צפה פגיעה

החוכמה זה להסתכל לכל הכיוונים לפני שאתה נכנס לצומת גם באור ירוק. נכון, רוב הפעמים הצפי לא יתממש, וסתם חשדנו בפיקנטו הזו, אבל זו הדרך היחידה להימנע מתאונות – להימנע מראש, לצפות פגיעה.

קרא עוד »

שינוי קבוע

אנחנו משתנים כל הזמן. הגוף, המחשבות, התחושות, הסביבה – הכול בתנועה. אבל האופנוע? הוא לא משתנה. הוא דורש דיוק, חזרתיות, ונוכחות מנטלית כמו של נזיר טיבטי על סטרואידים. איך בכלל אפשר להיות עקבי כשכל שאר החיים הם כאוס אחד גדול? ומה קורה כשהפוקוס מתיישר – לא רק עם הדרך, אלא גם עם עצמך?

קרא עוד »