שלוש בלילה הסוער האחרון של השנה. הדרך המוכרת הביתה, חזרה ממשמרת לילה. גשם של זרזיפי מים קטנטנים מתערבלים ברוח במין שלגיות כזאת שמסתחררת. רובם מסיימים את חייהם כאדוות מיניאטוריות בשלוליות שמסביב, ומיעוטם המוחלט, זה המוכיח כמה אני קטן על הכוכב הזה, פוגע במשקף ובחליפת הגשם. אלומת האור מהפנס מאירה את קיר המים הדקיק שמתרומם מהצמיג הקדמי המבריק, זוהר ומתנשא מעל הכנף הקדמית הקצוצה ומתרסק על המסכה השרוטה.
דרך המשקף הרטוב, אורות הרחוב נראים כאילו היו מוקפים ברוחות רפאים של אורות רחוב. כל מקור אור מוקף במעגל של שישה כפילים מטושטשים המצטרפים לכדי עשרות של נצנוצים רטובים. ההשתקפות שלי בכביש המוצף רוכבת במהופך על אופנוע הפוך ומסתכלת על איך שהיא מחוברת לתחתית הצמיגים שלי, או שמא איך אני מחובר לתחתית האופנוע שלה.
אחר-כך שנינו מרמים את העיניים אל הבניינים שבתוכם ישנים פתח-תקוואים קשי יום. צומת גנים. המשקף הפתוח מתופף את קצב הגשם שהתחיל להתחזק. הנשימות האיטיות שלי עושות אותו מעורפל וצלול לסירוגין. כמה טיפות חדות כסיכה דוקרות לי את הפנים כשאני מביט מעלה אל העננים המוארים באור הכתום העמום של גוש דן המתהפך במיטתו. אני סוקר את הרכבים מאחורי, מכוניות שליוו אותי ועקפתי בדקה או שתיים האחרונות. כולם נראים עייפים מאחורי השמשות. יום חול באמצע הלילה ברמזור אדום בפתח-תקווה: מה כבר בנאדם יכול להיות אם לא עייף.
האור ברמזור מתחלף לצהוב ואני סוקר את שאר הכבישים שנפגשים בצומת רגע לפני שאני משסה את הקלאץ' במנוע. גם שם, המכוניות נראות תמימות ומתגעגעות הביתה. אלה שהגיעו ממזרח מוכתמות באבק מנוקד גשם. אלה המגיעות מצפון כבר שטופות לגמרי ובוהקות בתאורת הצמתים הצהובה, מרמזות שהגשם חזק יותר בהמשך הדרך הביתה.
מפגש מקרי ברמזור הבא מוביל לשיחה סתמית בענייני שום-דבר מיוחד. יש לו את המבט הזה בעיניים: הוא מחבב אותי, אבל לא מבין מה לעזאזל אני עושה על אופנוע בגשם הזה, בשעה כזאת. הוא תמיד אהב אותי ואפילו אהב אופנועים מאז שהוא זוכר את עצמו. היו לו כמה. אבל עדיין, האצבע שלו קלה מאוד על הדק החלון החשמלי של המיצובישי מגנום שלו, שהריפוד שלה הופך לח מרגע לרגע.
"סע בזהירות." הוא אומר לי כמעט מתוך הרגל.
"רק בזהירות." אני מחזיר לו תגובה מותנית.
החלון שלו מתרומם בחרישיות ואני נעלם אל תוך החושך והגשם, חרישי קצת פחות. זמזום של אגזוז מתערבל בלחישה של מים ותקתוק מהיר של המלכוש או הטרום מלכוש, או, אם נתמזל מזלי, הטרום טרום… רצף של ברקים מבזיק בשמיים שמשמאלי כמו פליקר במסיבת טראנס גלובלית. תנועה חלקה, אין רעידות, המנוע אוהב אוויר קר. גם אני.
קחו אוויר, הקיץ בא.
