שמעתם פעם את העצה הזו. אבל שאלתם את עצמכם למה?
ובכן, לאופנוע יש מעט מאוד מערכות הגנה. ה-ABS נפוץ, בקרות האחיזה קצת פחות, אבל זהו. אין כלוב מתכת, אין אזורי קריסה, אין כריות אוויר. זאת אומרת שאין הגנה פסיבית. ואם כך, אז כמו באמרה הנודעת: ההגנה הכי טובה היא התקפה.
אבל הלו, זה כביש ציבורי. לא מתקיפים אף אחד. במקום התקפה נקרא לזה יוזמה; כשאתה איטי מהתנועה, ההתרחשויות מגיעות מאחור ובלתי אפשרי ליזום. במהירות התנועה בדיוק, אתה מוצא את עצמך ״תקוע״ במצבים מלחיצים ונתון לחסדיהם ולמיומנותם של הנהגים בגושי הפלדה שסביבך. גם כאן אין יוזמה. אבל כשאתה מהיר מהתנועה, אתה חופשי לבחור כל הזמן את המקום הבטוח הבא. זו יוזמה. ואם אין לך אותה, אין לך שום הגנה.
עכשיו נשאלת השאלה, כמה יותר מהיר מהתנועה? ובכן, העצות מבלבלות: קצת. 10%. 20%. לא יותר מדי. 17%…
אז הנה וידוי מרגש: אף אחד אצלנו בצוות לא יודע לחשב כמה זה 15% מעל 93 קמ״ש כשאנחנו עומדים במקום, אז תוך כדי רכיבה…
במקום זה, בהדרכות שלנו באופנוען מאומן הרוכבים מגלים עובדה פשוטה: המוח האנושי לא מחווט לטפל במהירויות שגבוהות בעשרות קמ״שים מהמהירות שבה נושאות אותו רגליו (עד 37 קמ״ש של אלוף העולם בריצה ל-100 מטר). ומכיוון שכך אנחנו ממליצים לרכוב יותר מהר מהתנועה בפער מהירות שלא יעלה על מהירות הליכה מהירה או ריצה קלה. מיד תרגישו שיש לכם זמן למצוא פיסת כביש בטוחה יותר בהמשך, ולבדוק שהדרך אליה תעבור בשלום.
אם קשה לכם לדמיין את פער המהירות הזה, בפעם הבאה שאתם הולכים ברגל עשו ניסוי: לכו על מדרכה קרוב למכוניות החונות, שימו את האישונים על נקודה דמיונית קדימה במרחק, ותנו את תשומת הלב שלכם לקצב שבו המכוניות החונות נעלמות לאחור בזוית העין (ראיה מרחבית). נסו את זה בהליכה נינוחה, הליכה מהירה, וריצה קלה. כשרוכבים מהר יותר מהתנועה לשם הבטיחות, אסור שהמכוניות הנעקפות יחלפו לאחור במהירות העולה על זו שהיתה כשרצתם בריצה קלה ליד המכוניות החונות.
אבל האמת היא שתמיד עדיף לזרום קדימה בקצב הליכה נינוחה, לא? זה קצב התרחשות מוכר מאוד למוח האנושי שלנו והוא מתפקד בו במיטבו, משאיר לעצמו אפילו זמן להרים לשניה את העיניים אל הנוף.
תנו בגז, אבל עם שכל,
צוות אופנוען מאומן
