למרות שזה מזכיר קצת פיגוע התאבדות, הרעיון מאחורי "תתארגן, תפוצץ" קשור דווקא לפניות. הרי עם כל הכבוד לישורות בהן אנו פותחים את המצערת לרווחה, הפניות הן הדבר ב-"ה" הידיעה בכל הקשור לרכיבה על אופנוע. כשאני אומר הדבר, אני מתכוון לעובדה שלחיות "על הצד" זה כיף גדול, אבל רק אם יודעים מה עושים…
כרגיל, הבעיה נמצאת אצלנו במוח. בהנחה שהאופנוע תקין, אף רוכב לא יכול להאשים את אף אחד פרט לעצמו כשמתחרבנת לו הפניה. מתחרבנת זה לא בהכרח סכנת חיים, אלא בסך הכל פניה שמעסיקה את המוח יתר על המידה וכזו שהיציאה ממנה מלווה בנשיפת אוויר סטייל "ברוך שפטרנו". אז זהו, שאנחנו מחפשים את ההיפך הגמור – את השאגה בקסדה, את ה-WOW, את הרצון לחזור על זה בכל פעם כשיוצאים מפניה. אפשרי? בהחלט, רק צריך להילחם בשד הקטן שמדבר עם האגו שלנו…
הקונספט פשוט, וגם הוזכר ודובר עליו רבות. כנסו לאט, צאו מהר. מה זה "לאט"? זה כבר עניין סובייקטיבי לחלוטין, אבל יש לו הגדרה אחת פשוטה – ה"לאט" בכניסה לפניה מתאר את הקצב בו אתם מסוגלים להיסגר על כל הפרטים; על התכנון (איפה להשכיב ולאן להגיע עם הגלגלים ביציאה), על האחיזה (יבש ונקי?) ועל הטכניקה (מבט, שחרור פלג גוף עליון, גז). אותה מנטרה כבר שמעתם אלף פעם, אבל מה לעשות, היא עובדת מעולה בכל פעם. מה שמפריע לנו באמת זה האגו, או במילים אחרות, התחושה של "זה לאט מדי". וזו התחושה שדופקת אותנו בכל פעם מחדש ועושה לנו סלט במקום חגיגת.
