אין יותר מעצבן מלהפיל אופנוע על המקום.
זה קורה בחנייה, זה קורה בתמרונים הדוקים, זה קורה מלא בשטח. בטח עם אופנועים גדולים.
הפתרון נמצא בהבנה שאופנוע בהטייה (אפילו קלה) נסמך על שני דברים: אחיזה ומהירות.
בלי אחיזה הוא יחליק, בלי מהירות (תנועה) הוא יקרוס הצידה.
בהיעדרם של שני אלה, רק דבר אחד ישמור את האופנוע על הגלגלים: שיווי המשקל של הרוכב.
ככל שהאחיזה ו/או המהירות פוחתים, כך גוברת חשיבותו של שיווי המשקל – עד מעשה הלוליינות של לעמוד עם האופנוע במקום מבלי להוריד רגליים.
שיווי משקל על אופנוע דורש קו אופק בעיניים (ולא רק אופנוע וקרקע) ובעיקר עבודת רגליים: לחץ על הרגליות וחביקה של מיכל הדלק. עכשיו, באמצעות תנועות אגן קלות אפשר להשתמש במשקל הגוף כמשקולת מאזנת לנטייה של האופנוע לקרוס הצידה. ומכיוון שכך, אל תמהרו להוריד רגליים לפני עצירה.
ועכשיו, כשהעיניים במקום ומצאנו את שיווי המשקל עם הרגליים, צריך לא לשכוח שגם תנועה איטית היא תנועה, ולספק לאופנוע דחף חלק ונשלט גם כשרוכבים לאט. שילוב עדין של גז – קלאץ׳ – ובלם אחורי יעשה קסמים ליכולת השליטה שלכם במשקל.
טיפ נוסף: כל אופנוע, עד הטייה של 10 מעלות בערך לכל צד, נושא את המשקל של עצמו וקל לתמוך אותו. מעבר לנטייה הקלה הזו, הוא הופך כבד יותר ויותר, עד לרמה שכבר כמעט בלתי אפשרי למנוע קריסה.
אז לקראת עצירה ובתמרונים איטיים, שווה לשמור אותו באזור קו האמצע. זה מונע הרבה כאב לב.
