עיניים, אישונים, מבט. יש לו שמות רבים. אבל כמה כבר חפרנו על הנושא הזה עד היום, נראה שאין מה לומר עליו עוד. די, חלאס, הבנו. דיברנו על ראיה ממוקדת, על מרחבית, היקפית, לוליינית וטרפזית, ועדיין רוכבים מוצאים את עצמם חסרי אונים מול פניה שהתהדקה במחלף שקר-כלשהו החדש. למה זה קורה? זה קורה רק בגלל שאנחנו בני אדם, לא יותר…תראו, אנחנו ב’אופנוען מאומן’ קצת חובבי פילוסופיה, כפי שבוודאי ידוע לכל מי שביקר בקורסים שלנו. אנחנו חותרים תמיד למצוא דרכים נוספות להביא את ההדרכה לשלמות, כזו שהלקוח ישקיע את המינימום

אימון מסלול מודרך. למה צריך את זה?אופנוע על מסלול זה משחק אחר. מורכב לא פחות מרכיבה בכביש הציבורי. כמו בכביש, גם במסלול לסביבה יש השפעה על איך שאנחנו חושבים: הידיעה שאתה רוכב במתקן שמיועד ומסוגל לספוג הרבה מהירות ועומסים; שאתה עטוי בשריון מלא; שאשכרה מותר לך לעשות על האופנוע את כל מה שאתה עומד לעשות, כל מה שרצית לעשות – הידיעה הזו משפיעה על המוח בכל מני דרכים מוזרות. בטח על איך שהוא ניגש לרכיבה.עכשיו, שלא יהיה בכם ספק או פחד: עם מנה בסיסית של הגיון בריא וטיפה שליטה עצמית, אפשר לעלות בכיף עם אופנ

הכל זורם. הכל עובד. הרוח מלטפת לכם את קצוות השער שבולטות מהקסדה, האוויר בדיוק בטמפרטורה המושלמת ושאריות השמש יוצרות לכם מחזה שקיעה עם מגוון צבעים שלא היה מבייש אפילו צייר הולנדי מפורסם. תרגלתם את טכניקות הרכיבה שלמדתם, האופנוע איתכם ולא נגדכם, אתם בסוג של נירוונה תכל׳ס. ואז בום. סעעעמק.הבום אף פעם לא בא כשאנחנו מוכנים לו. כי אם היינו מוכנים לו באמת, היינו יכולים למנוע אותו. רגע של ניגוד עניינים של המציאות, רגע אחד קצר שמלמד אותנו ששליטה מושלמת באופנוע זה לא הכל בחיים. צריך גם נסיון, ועל הצורך בו

׳סע יותר מהר מהתנועה׳. המלצה נכונה, אבל בעייתית. פתוחה לפרשנות. כשמנסים ליישם אותה נתקלים בהמון שאלות: למה יותר מהר? כמה יותר מהר? מה זה בכלל מהר? ולמה ממש חשוב לפחות פעם אחת לספור מכוניות חונות? התשובות בפנים.