נושא: הדרך

כשחבר אמר לי "אולי תשתתף במרוץ אנדורו באלפי-מנשה", חשבתי לי: מה כבר יכול להיות? הרי אני רוכב בסינגלים מסולעים כמעט כל שישי בין 4 ל-5 שעות , אז מה זה להתחרות שעה בקטגורית מתחילים בליגת האנדורו? וכמו ישראלי מצוי חשבתי שזה ירגיש כמו שעה של טיול. בקטנה.בבוקר המרוץ פתאום ההתרגשות מטורפת. מגיע בזמן לרישום, מקים סככה, בדיקות טכניות, הכל נראה בסדר וכלום לא מבשר על הבאות. אחרי תדריך, הרוכבים יוצאים להקפת הכרות: השטח קשה, מלא סלעים ואבנים משוננות שמסרבות להראות אדמה מתחתן, ולקינוח טיפוס סלע בשיפוע תלול וכ

אמנם רכיבת מירוצים לא לומדים בהתכתבות, אבל חשיבת מירוצים אולי אפשר. אלי פנגס מנסה, וזה יצא לו ארווווךךך… יאללה רייסרים, צללו. זה לא שיש לכם משהו יותר טוב לעשות.

אני לא רוכב עכשיו, אני שוטף כלים. נשבע לכם. אני דווקא אוהב לשטוף כלים, כי בתור רובוטריק אני נהנה מהטכניקה גם שם. אבל בחוץ חורף ולא בא לי על המים הקפואים האלה. ובשביל לסבן את כל הכלים האלה, אני צריך מים מידי פעם. עכשיו, אם אני פותח את הברז על זרם חללללללש, אבל על מים חמים, אני מצליח לתזמן את הגעת המים החמים עד שאני מסיים לסבן?ג'יזס, דפקתי כאן פסקה שלמה בנושא תלוש לגמרי… אבל אתם עדיין כאן כי אתם יודעים שבטח יתחבר לכם כל העניין התלוש הזה לאופנועים בסופו של דבר. אז זהו, שלא רק.חברים, למקרה שטרם על

וביום השלישי לגשם אי-אפשר היה לדחות יותר. אז אופנוע, ביום כזה. הגיגי חורף דרך המשקף של אלי פנגס:

השאלה "כמה להשכיב?" מהדהדת בראש שלנו במהלך רכיבה אינספור פעמים. הרי אין נוסחה ברורה שתיתן תשובה לשאלה הזו תוך כדי רכיבה. שי נוה עם התשובות.

שטח. הוא מגוון, יפה, מותר להיכנס אליו כמעט בכל מקום בארץ. אם לא יצא לכם להרים את העיניים מהמסך, אז בדיוק התחלפה עונה. הכל ירוק צלול ומהודק, וזה הזמן להיכנס לשטח. בעיקר אם אף פעם לא העזתם. שי נוה על איך כמה ולמה

הסדרות המבצעיות של ׳אופנוען מאומן׳ מכשירות את רוכבי כוחות הבטחון כבר שני עשורים. בתור אחד ממובילי הסדרות שלנו, אלי פנגס מספק לכם הצצה נדירה אל המתרחש והנדרש בשבוע האינטנסיבי הזה.

נקודת המגוז היא מונח מעולם האמנות, המתאר את הנקודה הדמיונית שבה מתכנסים קווי הפרספקטיבה. למשל, כאן, בשיא ההטייה של פנייה שנעלמת מאחורי קיר סלע, אתה מסוגל לעצור את האופנוע עד איפה שאתה רואה? לא בטוח. לא בטוח בכלל.

יש לי בשבילכם סיפור מההיסטוריה שמתובל בנגיעות פילוסופיה. הניסיון מלמד שאם אי אפשר להתפלסף, על מה כבר אפשר לכתוב? על עובדות? די נו.השנה היא 2012 ושלושת החסונים בתמונה עומלים על ניקוי האספלט במסלול כוכב יאיר ז״ל. זה היה ביום מסלול כלשהו, וכרגיל, ב׳אופנוען מאומן׳ נותנים עבודה כדי להכין את הקרקע (תרתי משמע) לפני שהלקוחות באים. זה כולל ניקוי בפיטס, מעבר על המסלול עם מפוח ומטאטאים ובדיקה יסודית שהאספלט הוא חבר. ואם הוא חלילה לא חבר, אז איפה זה קורה ואיך מסמנים את האיזור כדי שאף אחד לא יחליק.עד כאן זה

והפעם בפינת הארכיון, אנחנו נותנים לכם גב. את הגב של אלי פנגס מימין, הגב של שרון אברהם במרכז, והחצי גב של אביעד אברהמי (הוא מין מרתוניסט דקיק כזה, מה אני אעשה. מישהו צריך לעשות כושר בשביל שאר הצוות). התמונה הזו צולמה בסוף חודש ספטמבר 2008, והכדור הכתום-חלמון הזה הולך עוד רגע לשקוע על מסלול 'נחשונים'.כן. לפני עשור ויותר, בעיצומו של עידן ה״אין מסלול בארץ״, היה לרגע מסלול בארץ. אשכרה פיסת אספלט שמיועדת לגז עם כל דבר ממונע, פונקט במרכז ארץ הקודש. 'נחשונים' היה מסלול קארטינג באורך פחות מקילומטר, שעבד

אלי פנגס פגש רוכב מרוצים שמשייף חרבות עם המוות על בסיס קבוע. הוא הצליח לשאול אותו רק שאלה אחת…

הרפתקה? אדוונצ׳ר זה בדיוק זה. בחר את הכלי המתאים וצא לתור את הארץ הנהדרת הזו. כי הגבולות, לרוב, הם רק בראש שלנו.